הקשר שלי עם הוריי האהובים היה חזק ואמיץ. מקריאה בספריי אפשר ללמוד עד כמה הם עזרו לי בכל תחנות חיי, וגם איך אני סעדתי אותם (יחד עם בעלי גבי) כשחלו בשנותיהם האחרונות.
הם נפטרו במהלך חצי שנה – "הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו". במשך שלוש שנים לאחר מותם לא ציירתי. צערי היה גדול, ויבש מעיין היצירה. הייתי שרויה באבל על אבדן שני ההורים בתקופה כה קצרה.

ואז חזרה המוזה. אני אצייר את זיכרונותיי מילדות ועד הלום. הייתה לי אם יפהפייה, ואב גיבור חיל, פרש אמיץ הבנוי לתלפיות, ונופי ילדות נהדרים, ואירועים משפחתיים, וחפצים נוסטלגיים. שמחת היצירה חזרה אלי מתוך העצב.

כך נולדה התערוכה "זיכרונות", שהוצגה באודיטוריום של הפקולטה לחקלאות ברחובות. התערוכה זכתה להצלחה גדולה, ולהד תקשורתי רב. מצורף פה לדוגמא דיווח מעיתון "הארץ".
את ההכנסות מהתערוכה הזאת תרמתי ל"מרכז הרפואי אסף הרופא", בו טופלו הוריי במסירות גדולה בשנותיהם האחרונות. על תרומה זאת נרשמתי (עם משפחתי) בספר הזהב של הקרן הקיימת לישראל. התעודה נמסרה לי בטקס חגיגי.

*כדי לצפות בציורים באופן מיטבי, יש ללחוץ על אחד מהם, ואז להשתמש בחיצים שבצדדים, כדי לנוע ימינה או שמאלה.