גם בעלי ד"ר גבריאל לוינסון כתב ספר אוטוביוגרפי, וכך הוא מתאר בלשונו את מהלך האירועים בכריכה האחורית:

זה אך סמלי שהזיכרון הראשון שלי הוא מגיל שלוש וחצי. אני מגיע באנייה לנמל חיפה, ויורד ממנה בסולם חבלים, המשתלשל מגובה רב. כך מתחיל סיפור חיי, בבריחה יחד עם הוריי מהתופת של החיה הנאצית. כאן נולדתי מחדש, ואני רואה את עצמי כ"צבר" לכל דבר.
בספרי אני מתאר את ההתאקלמות של משפחתי ה"ייקית" בארץ ישראל, את המאבקים של המדינה שבדרך כנגד השלטון האנגלי בתקופת המנדט, ואת המלחמות שכפו עלינו הערבים. הם לא השלימו עד היום עם קיום מדינת ישראל.

סיפורי האישי משולב בקורות המדינה, והתרכזתי בו במספר נושאים חשובים בחיי:

הראשון בהם הוא מקצועי כרופא בבית חולים. תחילה התמחיתי ברפואה פנימית ומחלות ריאה, ולאחר מכן הקמתי את היחידה לטיפול נמרץ כללי במרכז הרפואי "אסף- הרופא". אני אחד מהאבות המייסדים של מקצוע זה בישראל.

את חלקי בהגנה על ארצי תרמתי במלחמת ששת הימים, בה נטלתי חלק כרופא צבאי של גדוד שריון, שהגיע עד לתעלת סואץ. גם בימי המילואים הרבים שעשיתי במשך שנים ארוכות, בדרום ובצפון, הייתי הרופא של החיילים, וחוויתי יחד איתם את הצורך לשמור על המדינה הקטנה שלנו מפני אויביה.

הנושא הבא הוא האהבה למוסיקה בכלל, ולנגינתי בצ'לו בפרט. הוריי המסורים העניקו לי חינוך מוסיקלי ברמה גבוהה, ומילדות ועד היום אני מנגן מוסיקה קאמרית בהרכבים שונים, עם אנשים שנהנים כמוני לנגן בצוותא.

אך הנושא המוביל בחשיבותו, הוא המשפחה היקרה שלי. בראש ובראשונה רעייתי רותי, שבעזרת עצותיה הנבונות צלחתי היטב את החיים, וילדינו ונכדינו, המהווים מקור לגאווה ותקווה לעתיד טוב.